עד כמה שתערוכת CES בלאס וגאס היא חוויה מדהימה עבור כל גיק וגיקית חובבי טכנולוגה, היא גם חוויה מאוד מתישה, בעיקר כשאתם מנסים לתמרן את דרככם וללכת ימים שלמים באולמות הבלתי-נגמרים של LVCC, מרכז הכנסים המפלצתי של לאס ווגאס, שמתפרש על שטח שגדול פי 13 מקניון עזריאלי למשל.
כל יום בתערוכה כולל הליכות של קילומטרים, ומעבר בין האזורים השונים כולל המתנות של דקות ארוכות במעברי חציה, ניסיונות כושלים לתפוס אובר או ליפט, וזה עוד לפני שדיברנו על המתנה בתורים וחזרה למלונות. זה יכול להיות סיוט. אבל השנה, הצלחתי להגיע מהמלון לליבו של מרכז הכנסים תוך מספר דקות לא גדול, וזה קרה בזכות ה-Boring Company של אילון מאסק. אז מה זה בכלל ה-Vegas Loop?
3 קילומטרים שעושים את כל ההבדל
פרויקט ה-LVCC Loop מורכב ממנהרה שנחפרה בעומק של 12 מטר מתחת לקרקע באורך של כ-3 קילומטרים, ומחברת בין 3 תחנות במרכז הכנסים הענק של לאס וגאס ועוד אחת בלבד על הסטריפ. ממש במקרה, התחנה הזו צמודה למלון שבו לנתי. בעתיד, ה-Vegas Loop צפוי גם להתרחב לשאר העיר, כך שיהיה אפשר בסופו של דבר להגיע גם משדה התעופה של העיר, ולעצור בתחנות מתחת לאזור הסטריפ המפורסם של העיר. אבל בניגוד לכל מה שהתרגלנו מנסיעה במנהרות תת-קרקעיות בערים גדולות בעולם, כאן לא חיכתה לי רכבת תחתית או קרונות, אלא טסלה חדשה ונוצצת.
אז איך זה עובד בפועל? מהמלון הגעתי לתחנה הקרובה שממוקמת דקת הליכה בערך. בעזרת קוד QR רכשתי כרטיס (אפליקציה אין כרגע), שניתן להוסיף ל-Google/Apple Wallet ואיתו נכנסתי לתחנה.
הופתעתי לגלות שהתחנה היא תחנה רגילה לגמרי (טוב עם קצת אורות) אבל לא משהו סייבר-פאנקי עתידני, כמו שהייתם מצפים מפרויקט של אילון מאסק, האיש שהביא לנו את סייבר-טראק וכריות הפלוצים ברכב. סדרן ענייני קיבל את פני ושאל לאיזו תחנה אני צריך להגיע, ולפי זה הפנה אותי למפרץ החנייה, שבו המתנתי להסעה שלי ביחד עם נוסעת נוספת.
ואז הגיע מודל Y לאסוף אותי
תוך כמה רגעים הגיע למפרץ Model Y חדש ונוצץ. בפעמים אחרות שנסעתי אגב נתקלתי גם ברכבי מודל X. ביחד עם הנוסעת הנוספת עליתי על הרכב ויצאנו לדרך. הרכב נסע בשקט ובמהירות כמו שטסלה יודעת להיות, בוודאי מתחת לאדמה, אבל תוך כמה רגעים, ההתלהבות שלי נעצרה ביחד עם הרכב, ופשוט נעמדנו במקום למשך כמה דקות. למה? ובכן, דווקא בחלק המקשר בין ה-LVCC לתחנה של המלון, מדובר בנתיב חד כיווני בודד, כך שבכל פעם נותנים רק לקבוצה של רכבים מצד אחד להיכנס למנהרה, אז הרכבים בצד השני פשוט מחכים ברמזור אדום. איכשהו, מקריאה של הביוגרפיה המצוינת של אילון מאסק (מאת וולטר אייזקסון, הוצאת כנרת זמורה דביר) יש לי תחושה שאם מאסק עצמו היה משתמש ב-Loop, הוא היה יוצא מהרכב בנקודה הזאת וצורח "Delete, Delete, Delete" על כל מי שנמצא באיזור.
בתוך הטסלה אגב לנהגים יש ממשק משודרג ושונה, ולא הממשק שאנחנו מכירים מהטסלות הרגילות. בממשק הזה הם מסמנים לאיזו תחנה הם יוצאים, והם יכולים לראות את זמני ההמתנה המשוערים. לנוסעים, בינתיים, מסך המולטימדיה מקרין גם פרסומות – כאילו שאין מספיק כאלה בווגאס.
אחרי בערך שתי דקות נכנסנו למנהרה המרכזית. המנהרות הללו מאוד מגניבות, בזכות האורות ששובצו בהן, אבל גם מאוד צפופות, כי הן פשוט נבנו למימדים של טסלה. אין לי שמץ של מושג איך אנשים קלסטרופוביים (או רכבי סייבר-טראק לצורך העניין) יסתדרו איתן. נציג של טסלה הסביר לי כי ישנן יציאות חירום ומערכות כיבוי אש, אבל אני בעיקר השתדלתי שלא לחשוב על זה.
אחרי דקה ועשר שניות בדיוק של נסיעה בתוך המנהרה, עצרנו בתחנה הראשונה (הבניין המערבי של LVCC) שנמצאת מעל האדמה. אחרי סיבוב קצר במגרש החנייה שם, נכנסנו למנהרה השנייה. דקה וכמה שניות לאחר מכן, כבר היינו בתחנה המרכזית של LVCC. הגעתי ליעד.
בסך הכל, יצאתי מהחדר במלון ב-07:40 בבוקר והגעתי ללב מרכז הכנסים ב-08:00, כלומר 20 דקות מדלת לדלת, כולל עצירות לצילומים עבור הכתבה. ברגל, זה היה לוקח לי לפחות 25 דקות הליכה בקור המקפיא של ינואר בלאס וגאס; באובר זמן הנסיעה התיאורטי אמור להיות דומה, אבל זה לא כולל כמובן פקקים (וכש-150 אלף מבקרים מגיעים במרוכז לעיר, יש הרבה מהם) וכמובן הגעה לנקודות האיסוף וההורדה, שלא בהכרח מתאימות לכל אחד. גם בדרך חזרה מהתערוכה, צפיתי במבקרים הרבים שעומדים בתורים בנקודות איסוף המוניות והאובר-ליפט, כשאני עולה על הלופ ותוך 10 דקות כבר מגיע לתחנה של המלון.
מה הנזק?
ולשאלה הכי חשובה: כמה זה עולה?
אז אם אתם רוצים פשוט להתנייד בין הבניינים השונים של ה-LVCC (ולחסוך חצי שעה הליכה ברגל), נסיעה בלופ תעלה לכם… ובכן, כלום. המערכת פועלת בשיתוף פעולה עם מחוז קלארק, העיר לאס ווגאס ומרכז הכנסים מאז הפתיחה ב-2021, ולכן הסיבסוד של הפעילות בתוך המרכז. לא במקרה ה-Vegas Loop לא פעיל כל השנה, אלא רק כאשר מתקיימים בעיר כנסים משמעותיים במרכז הכנסים, כך שלפחות כרגע הוא בעיקר שירות שמופעל לטובת המבקרים בכנסים. במסגרת הביקור שלי בלאס וגאס, איכשהו הכוכבים הסתדרו, והמלון שלי היה במרחק 5 דקות הליכה בתוך המלון (ודרך הקזינו המעושן) עד לתחנה החיצונית היחידה מחוץ למרכז הכנסים: Resorts World. במקרה כזה תשלמו 5 דולר – לכל היום ללא הגבלת נסיעות.
עכשיו תגידו לי אתם, האם אתם מעדיפים לשלם 10-18 דולר לאובר שיכולה להיתקע בפקקים ולהוריד אתכם בנקודות מאוד מעיקות מסביב למרכז – או שאתם תעדיפו לשלם 5 דולר בשביל להגיע בפחות זמן, ועם פחות כאב ראש של נהגים פטפטנים שחייבים לספר לכם מי המועמד המועדף עליהם לנשיאות ולמה דווקא הוא יעשה סדר בלאס ווגאס.
עוד אטרקציה בווגאס
אז לא, לא מדובר באיזו חוויה טכנולוגית יוצאת דופן דוגמת רכבת Maglev, כמו שהייתם יכולים לצפות ממוצר של מאסק. ואולי השם Boring Company לא מתייחס רק לכרייה, אלא גם לתחנות ולחוויה. אבל לעשרות אלפי מבקרים בתערוכה? הבחירה ב-Vegas Loop היא הדרך הזולה, הפשוטה ובעיקר הנוחה והמהירה ביותר שהם יכולים לעשות, וכזו שתחסוך לא מעט כאבי רגליים. ומי יודע, אולי גם יוכלו לנסוע ב-Model X. ואם לא, אז הם רשמו לעצמם עוד אטרקציה בווגאס.
הכותב היה אורח חברת LG בתערוכת CES
The post נסעתי ב-Vegas Loop של אילון מאסק וגיליתי דרך חדשה להגיע ממקום למקום appeared first on גיקטיים.